גזר דין בתיק ת"פ 2165/06

1.       הנאשמים הורשעו, על-פי הודאתם בעובדות כתב-האישום המתוקן, בעבירת  של ניסיון לשוד בנסיבות מחמירות - לפי סעיף 402(ב), בצירוף סעיף 25, לחוק העונשין, התשל"ז-1977. הודאתם של הנאשמים ניתנה במסגרת הסדר טיעון, לפיו נמחקה מכתב-האישום עבירה של קשירת קשר שיוחסה להם, והוסכם כי המאשימה תעתור לעונשים שלהלן: לגבי  נאשמים 1 ו-3 - לשנתיים מאסר בפועל, ובעניינו של נאשם 2 - לעשרים חודשי מאסר בפועל, זאת בנוסף למאסר על תנאי, וכאשר הנאשמים יהיו חופשיים בטיעוניהם לעונש.

2.       ואלו העובדות העומדות ביסוד ההודאה וההרשעה:

בשנת  2006 עבד הנאשם 1 כטבח במסעדת "קולוני" ב"מתחם הרכבת" בדרך בית-לחם בירושלים (להלן - המסעדה), ובסמוך לחודש ספטמבר 2006 פוטר מעבודתו. בחודש אוקטובר 2006 קשרו שלושת הנאשמים קשר לבצע שוד במסעדה, שבמהלכו יגנבו מכספת המסעדה את פדיון סוף השבוע של העסק. על-פי התכנית שנרקמה ביניהם, נאשמים 1 ו-3 אמורים היו להיכנס למסעדה לבצע את השוד, בעוד שנאשם 2 ימתין להם ב"רכב מילוט" בקרבת מקום, וישמש כ"תצפיתן" המתריע מפני הגעתם של אנשים או שוטרים. השוד תוכנן להתבצע בשעות הבוקר, שאז, כפי שידע נאשם 1 מעבודתו במקום בעבר, נמצא במסעדה הטבח לבדו.

ביום 22.10.06 בשעה 7:00 בבוקר נסעו שלושת הנאשמים למסעדה, לביצוע השוד, במכונית שבבעלותו של נאשם 3 (להלן - הרכב), כאשר ברשותם כובעי גרב, כפפות, תיק לאיסוף השלל ואקדח צעצוע. בהגיעם למסעדה ירדו נאשמים 1 ו-3 מהרכב, ואילו נאשם 2 החנה את המכונית בקרבת מקום. נאשמים 1 ו-3 הסוו את פניהם  באמצעות כובע גרב. נאשם 1 עטה על ידיו כפפות, נשא עמו תיק לצורך איסוף השלל ועובר לכניסה למסעדה מסר לנאשם 3 את אקדח הצעצוע. השניים נכנסו למסעדה, ונאשם 3 שם פעמיו למטבח, שם שהה אותה עת טבח המסעדה (להלן - הטבח). הוא כיוון לעברו של הטבח את אקדח הצעצוע ו"דרך" אותו. אותה עת ניגש נאשם 1 לכספת הממוקמת במסעדה והחל להקיש את קוד הפתיחה, אותו הכיר מעבודתו במסעדה. משהבחין הלה, כי לא ניתן לפתוח את הכספת הואיל וקוד הפתיחה שונה, הורה לחברו לעזוב את המקום והשניים נסו אל מחוץ למסעדה. הם נכנסו לרכב, שבו המתין להם נאשם 2, ונמלטו בנסיעה מהמקום.

3.       נאשם 1, עדנאן עבדו, הנו בן 22, מאורס מזה מספר חודשים. הוא התייתם מאמו בגיל צעיר, וסיים שתים-עשרה שנות לימוד מבלי שקיבל תעודת בגרות. לאחר שלמד לימודי טבחות בבית-הספר למלונאות "תדמור", החל לעבוד בתחום הטבחות במסעדות שונות, ובתקופות ביניים עבד עם אחיו בשיפוצים. את העבירה הנדונה ביצע, כאמור, לאחר שפוטר מעבודתו כטבח במסעדת "קולוני". בשיחתו עם קצינת המבחן נטל נאשם 1 אחריות מלאה למעשיו והביע חרטה עליהם. הנאשם ציין, כי הוא  מתקשה להבין את מניעיו, שכן העריך מאוד את מעבידו במסעדה. לאחר ניסיונות חוזרים ונשנים לבדוק את המניע למעשיו, מסר הנאשם לקצינת המבחן כי ייתכן שחש צורך בהשגת כסף בשל נישואיו הקרבים והוצאותיו הצפויות. קצינת המבחן התרשמה, כי העבירה בוצעה על-רקע נטייתו של נאשם 1 לאימפולסיביות, הנובעת, בין-היתר, מאישיותו הבלתי בשלה, ומחסכים ומרגשי קיפוח אותם חווה בשל מות האם. בהתחשב, מחד - בחומרת העבירה, ומאידך - בכך שמדובר בבחור צעיר אשר מאסר ממושך עלול להביא להעמקת דפוסי העבריינות, המליצה קצינת המבחן להשית על נאשם 1 עונש של מאסר בפועל לתקופה קצרה בצד מאסר על תנאי מרתיע.

4.       נאשם 2, מוחמד עבדו, הנו רווק בן 21. הוא סיים עשר שנות לימוד, יצא לעבוד בגיל צעיר, אך התקשה להתמיד במקום עבודה מסודר. שירות המבחן ציין בתסקירו, כי לא התרשם מדפוסי התנהגות אנטי-סוציאליים מופנמים אצל הנאשם 2, אלא בזהות בלתי מגובשת ובהתנהגות ילדותית. בשיחתו עם קצינת המבחן הודה הנאשם בניסיון השוד, אך הפגין אחריות מצומצמת יחסית, בטענה כי לא ידע על כוונת חבריו לבצע שוד. עם זאת, הביע חרטה על מעשיו וציין כי הוא חש בושה כלפי בני משפחתו וחושש לעתידו. קצינת המבחן התרשמה, כי נאשם 2 חש תחושות כשלון על-רקע אי-יכולתו לעמוד בציפיות משפחתו מבחינה לימודית ותעסוקתית, והעריכה כי העבירה בוצעה על-רקע היגררותו אחר חבריו, אישיותו הילדותית והבלתי מגובשת והרצון להפיק רווח קל במעשה הרפתקני. חרף נטילת האחריות המצומצמת בשיחה עם קצינת המבחן, הבהיר הסנגור בפרשת גזר-הדין, כי הנאשם לא חוזר בו מהודאתו בעובדות כתב-האישום  ובכך שהיה שותף לניסיון השוד. על-רקע האמור, ונוכח ההתרשמות כי נאשם 2 אינו בעל אישיות עבריינית ומגובשת וכי חלקו בביצוע העבירות שונה מזה של חבריו, המליץ שירות המבחן להעדיף את השיקול השיקומי בענישה, כך שיושת עליו עונש של מאסר בעבודות שירות, בנוסף למאסר על תנאי מרתיע.

5.       נאשם 3, קוסאי שקיראת, הנו רווק בן 22. הוא סיים שתים-עשרה שנות לימוד, אך לא עלה בידו להשלים את כל בחינות הבגרות. עד למעצרו עסק בעבודות שונות של גננות, בניין והסעות. בתסקיר שירות המבחן נאמר, כי התקופה שקדמה למעצרו של נאשם 3 התאפיינה באורח חיים לא יציב, מבחינה תעסוקתית, חברתית ומשפחתית. בשיחתו עם קצינת המבחן הודה נאשם 3 בביצוע העבירה, אך המעיט במשמעות מעשיו. הוא טען, כי סבר שמדובר במעין מהתלה, עם זאת הביע חרטה על מעורבותו במעשים וציין כי נגרר לאירוע על-ידי נאשם 1. קצינת המבחן העריכה, כי נאשם 3 ביצע את העבירה על-רקע אישיותו הבלתי מגובשת, טשטוש בהפנמת ערכים נורמטיביים, רצון ילדותי להפיק רווח קל וקלות-דעת. נוכח האמור, ולאור התרשמותה שאין מדובר בנאשם עם דפוסים עבריינים מופנמים, ובכדי לאפשר את שיקומו של הנאשם והכוונתו לדפוסים נורמטיביים, המליצה קצינת המבחן להשית על נאשם  3 עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות בצד מאסר מותנה.

6.       בא-כוחה המלומד של המאשימה, עו"ד רונן יצחק, הדגיש בטיעוניו לעונש את חומרת העבירה של ניסיון השוד ונסיבות ביצועה בחבורה ותוך תכנון מוקדם, אשר לא השתכללה לעבירה מושלמת אך בשל נסיבה שלא הייתה בשליטת הנאשמים - החלפת הקוד הסודי של הכספת. עוד ציין, כי הנאשמים הפגינו תעוזה עבריינית בהכנת התוכנית ובהוצאתה לפועל אגב הטלת אימה על עובד המסעדה באמצעות אקדח צעצוע שנחזה לנשק. הוא עתר, על-פי הסדר-הטיעון, להשתת מאסר בפועל של שנתיים על נאשמים 1 ו-3, ושל עשרים חודשים על נאשם 2, בצד מאסר מותנה, וגרס כי עונשים אלו מאזנים בין חומרת העבירה, לבין מכלול השיקולים לקולא, ובכללם נסיבותיהם האישיות של הנאשמים והיעדר כשלון פלילי קודם. הוא דחה את המלצת שירות המבחן להסתפק בהטלת מאסר קצר על נאשם 1, ובהשתת מאסר לריצוי בעבודות שירות על נאשמים 2 ו-3, בציינו כי שירות המבחן אמון בעיקר על האינטרס השיקומי של הנאשמים והמלצתו אינה אמורה לשקף את האינטרס הציבורי ואת יתר שיקולי הענישה.

7.       בא-כוחם המלומד של הנאשמים 1 ו-2, עו"ד תמים ג'אבר, טען כי הנאשמים כשלו באורח חד-פעמי מתוך קלות דעת, וכי מעשיהם לא מצביעים על תעוזה עבריינית, תחכום או מקצועיות פלילית, אלא על התנהגות חובבנית ואף ילדותית. כן ציין, כי לא נשקפת מהנאשמים סכנה עתידית לביטחון הציבור, הואיל ואין להם דפוסי התנהגות עברייניים, והיות שביצוע העבירה הנו לדידם מעידה חד-פעמית על-רקע מידע ספציפי שהיה לנאשם 1 על מקום שמירת כספי הפדיון של המסעדה שבה עבד בעבר. עוד הדגיש, כי ניסיון השוד לא לווה באלימות פיזית, ואף לא הייתה כל כוונה להפעיל אלימות בהוצאתה לפועל של התכנית שהותוותה. הוא ביקש מבית-המשפט להתחשב בנסיבותיהם האישיות של נאשמים 1 ו-2, בגילם הצעיר, בהודאתם ובחרטה שהביעו על מעשיהם, ועל-כן עתר להטלת מאסר לתקופה קצרה, ברוח המלצת שירות המבחן, בציינו כי מיצוי הדין עלול לדרדר את השניים למעגל העבריינות. הוא גרס, כי עונש מאסר בפועל, לריצוי בעבודות שירות, יהלום את מכלול הנסיבות בעניינם של הנאשמים.

8.       בא-כוחו המלומד של נאשם 3, עו"ד עסלי, אימץ את טיעוני חברו, והדגיש כי אין מדובר בפעילות עבריינית טיפוסית מתוכננת, אלא בכישלונו של נאשם 3 בכך שנגרר באורח ספונטאני להצטרף לתכנית פלילית חובבנית שהתווה חברו, נאשם 1. לטענתו, עסקינן במעידה חד-פעמית של מי שתיפקד באורח נורמטיבי, ואשר הפיק את הלקח ממעשיו בתקופת מעצרו בת חודש ימים. על-כן ביקש, כי בית-המשפט יסתפק, כהמלצת שירות המבחן, בהטלת מאסר בעבודות שירות, תוך העדפת אלמנט השיקום בענישה.

9.       עבירת ניסיון השוד שביצעו הנאשמים חמורה בטיבה ובנסיבותיה. תכניתם לבצע שוד בחבורה צלחה באורח חלקי. היא השתכללה ביסוד האיום, שכן הנאשמים התגברו על התנגדותו של טבח המסעדה בהטילם עליו אימה באמצעות אקדח צעצוע, אך לא הושלמה ביסוד הגניבה, זאת בשל נסיבה שלא הייתה בשליטת הנאשמים, קרי - החלפת הקוד הסודי של הכספת. מעשיהם של הנאשמים מצביעים על תעוזה עבריינית לא מבוטלת, שבאה לידי ביטוי בביצוע ניסיון השוד בחבורה לאור היום, לאחר תכנון מוקדם מפורט ומדוקדק, אגב ניצול מידע מוקדם שהיה לנאשם 1 אודות האפשרויות להפיק רווח קל מפדיון סוף השבוע של המסעדה, ותוך הטלת אימה על עובד המסעדה באמצעות איום באקדח צעצוע שנחזה כנשק לכל דבר ועניין.

נוכח חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, העונש הראוי בגינה הנו מאסר בפועל לתקופה ממושכת, זאת לשם הוקעת המעשים, הגנה על הציבור מהסיכון הנשקף מהנאשמים והרתעה ממשית ואפקטיבית - אינדיבידואלית וכללית. עם זאת, בעניין משך המאסר יש להתחשב בגילם הצעיר של הנאשמים, בהודאתם, בחרטה שהביעו על מעשיהם, בנסיבותיהם האישיות שפורטו בהרחבה בתסקירי שירות המבחן, בכך שמדובר במעידה פלילית ראשונה ויחידה של מי שניהלו אורח חיים נורמטיבי בדרך-כלל, ובעובדה שהללו היו נתונים במעצר במשך כחודש וב"מעצר בית" בתקופה של כחמישה חודשים.

איזון מושכל בין מכלול שיקולי הענישה, מביא למסקנה, כי כברת דרך ארוכה הלכה המאשימה לקראת הנאשמים כאשר הסתפקה בעתירתה להטלת עונש מאסר לתקופה של שנתיים בעניינם של נאשמים 1 ו-3, ולמשך עשרים חודשים לגבי נאשם 2. עמדה עונשית מתונה יחסית זאת, מאזנת באופן ראוי והולם בין מכלול שיקולי הענישה לחומרה ולקולא. האבחנה בין חלקם של המעורבים אף היא מאוזנת, שכן נאשם 1 היה הוגה התכנית העבריינית ומי שרתם את חבריו למעשים, נאשם 3 היה מי שאיים בפועל על עובד המסעדה, ואילו נאשם 2 נטל בביצוע תפקיד של "תצפיתן" ונהג "רכב המילוט".

10.     על-יסוד האמור לעיל, ובהתחשב בעונש המרבי שלו עתרה המאשימה על-פי הסדר-הטיעון ובמכלול טיעוני הצדדים לחומרה ולקולא, אני גוזר את דינם של הנאשמים כדלהלן:

          נאשמים 1 ו- 3 -

                   א.       לעשרים ושניים חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרם מיום 22.10.06 ועד ליום 26.11.06.

ב.        לשנת מאסר על תנאי, שלא יעברו תוך שלוש שנים מיום שחרורם מן המאסר עבירת רכוש מסוג פשע.

נאשם 2 -

א.      לשמונה-עשר חודשי מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו מיום 22.10.06 ועד ליום 26.11.06.